חקלאים של יום שישי

אל מול הדיבורים על כך שבעידן המודרני יש מקום רק לחקלאות תעשייתית ענקית, גילינו תופעה של ממש של אנשים שלצד המקצוע החופשי שלהם, מחזיקים חקלאות קטנה (30-10 דונמים) שמתעקשת על תכנית עסקית שמוסיפה הכנסה משמעותית * בהעדר מי שיעודד את המודל הייחודי הזה, נותר רק להעריך כיצד התרחבותו תשפיע על המשק הכלכלי ובעיקר עלינו כחברה

מורדי מילר

הכתבה פורסמה בשבועון "עולם קטן", גליון 532, מוסף החקלאות

כשעוד חשוך בחוץ, ובזמן שרוב עובדי המשרד שלו באלביט מתהפכים במיטה מתוך שינה, מיכאל הראל (54, מאפרת) משכים קום, ובשקט-בשקט לבל יעיר איש מיושבי הבית, מתארגן ויוצא. הראל מנהל פרויקטים באלביט וכשהוא משכים, בשעות הבוקר המוקדמות, הוא לא יוצא לריצת בוקר בורגנית אלא כדי לטפל בעצי הזית שלו. כבר 12 שנים שהוא מגדל במזרח גוש עציון, לא פחות מאלף (!) עצי זית לשמן וברשותו גם כרם ענבי מרלו.

אמת היא שכשנגשנו להכנת הכתבה, זה התחיל מקצת צבע לט"ו בשבט, אבל ככל שהעמקנו, הלך והתברר שהחקלאות הזעירה היא תופעה של ממש, חוצה מגזרים ואזורים. כמעט כל מי שדיברנו אתו ידע לספר על אחרים כמותו שמשלבים חקלאות לצד פרנסה עיקרית אחרת. התחקיר הקצר שערכנו לקראת הכתבה הזו, הגיע למעגלים של לא פחות מעשרות אנשים שמשלבים חקלאות עם מקצוע חופשי. ההגדרה הייתה – לא תחביב של עצים בגינה, אלא חקלאות כמקצוע נוסף למטרות רווחים.

אז הנה בפרוס עלינו חודש שבט, ועם פריחת השקדיות, מתוך כל הרבים, שוחחנו עם מיכאל, וארבעה נוספים: טל, מאיר, נתנאל ורן. כולם משלבים עבודה עם חקלאות-זעירה.

נעים להכיר – חקלאי זעיר

אל טל חסיד, דור שלישי במושב חירות שבגוש תל-מונד, הגענו דרך אשר קרימולובסקי, תושב אלון שבות שלחם במילואים לצד טל ב"חומת מגן". טל שירת כסמג"ד שריון וקרימולובסקי גילה להפתעתו שטל המפקד, שעובד עד היום כמנהל פרויקטים בחברת טבע, מגדל זיתים להפקת שמן. את המשק הוא ירש מסבא וסבתא מצד אבא כשהשתחרר מהצבא. בהתחלה היו אלו פרדסי תפוזים, אך העיסוק בתפוזים דרש התמסרות יום יומית מלאה, ולטל שכיוון להיי-טק זה לא הסתדר. "יכולתי לבחור לעקור את פרדסי התפוזים ולהשכיר את האדמה לחקלאים אחרים", הוא מציין, אבל הקשר שלו לאדמה לא אפשר לו לוותר והוא בחר לגדל זיתים. "מדובר בגידול שמצריך פחות התעסקות. הוא לא דורש עבודה יום יומית, ומצד שני הוא מניב פרי ושמן", מסביר טל את החלטתו.

הוא התחיל עם כרם של שמונה דונמים ו-200 עצים, אך עבודת האדמה קסמה לו וכיום בבעלותו 20 דונמים בהם הוא מגדל 500 עצים.

גם מאיר אלגלי מהמושב טפחות מגדל זיתים, אבל לא רק זיתים. מי שישמע את מגוון תחומי העיסוק של מאיר יתקשה להאמין שאדם אחד עושה הכל: פרנסתו העיקרית באה לו כנהג הסעות ילדים, בנוסף הוא בעל לול תרנגולים ומטע מנגו, ואם זה לא מספיק הוא גם משמש כגבאי פעיל בבית הכנסת מזה 28 שנים. אגב, למקרה שדאגתם, מאיר מקפיד ש"עולם קטן" יגיע לבית הכנסת: "בעולם קטן יש עולם גדול ואני מקפיד שיהיה בבית הכנסת מדי שבת".

ככל שהעמקנו בשיחה עם החקלאים הזעירים כך נחשפנו לאנרגיה בלתי נלאית וריבוי תחומי עיסוק. "זה מאפשר לי לקיים את האמירה הידועה: 'הדואג לימים זורע חיטים, הדואג לשנים נוטע עצים, הדואג לדורות מחנך אנשים'" מסביר מאיר את ריבוי התחומים שלו.

והנה דוגמה נוספת לאדם רב-תחומי: נתנאל שבט מכוכב השחר הוא בעל משרד לייעוץ משכנתאות בשם "חושבים נכון", יו"ר מזכירות היישוב ובנוסף מחזיק בשלושה דונמים של זיתים לשמן (שלושה זנים שונים), מטע כרמים להכנת יין (כרגע לשימוש ביתי בלבד, אבל בעבר מכר לכרמל מזרחי, ובעתיד הקרוב ישוב למכור), וגולת הכותרת: הוא ושותפו אביתר גרינוולד בעלי חמש כוורות דבש פרחים שמייצרות כ-60 קילו דבש בשנה.

ולבסוף, רבים מהסטודנטים למתמטיקה באוניברסיטת אריאל ודאי יופתעו לשמוע שהמרצה שלהם רן סגל מגבעה 777 שליד היישוב איתמר, מחזיק 25 דונמים של כרמי ענבים ליין תירוש, מטעי זיתים ובימים אלו מסיים בניית יקב.

רבים אחרים שפנינו אליהם, לא מיהרו לשתף אותנו בעולמם החקלאי. ביניהם רב יישוב, רופא ועורך דין ידוע. עבור חלקם מדובר בעיסוק שהוא כמעט חשאי, עניין של שיגעון אישי שאינם רוצים, ואולי אף חוששים, לחלוק ברבים. אחרי הכל, במדינת ישראל של היום, עובדי האדמה נתפסים כזן נכחד, לעיתים כאידיאליסטים מג'נונים. והיו גם סיבות אחרות: כך למשל אחד החקלאים מהדרום שעובד גם כפקח, מיאן להיחשף כבעל אדמות מחשש שיזהו אותו ויפגעו בגידוליו.

חלק משרשרת דורות

אז מה מביא אנשים שעיסוקם העיקרי אינו חקלאי, להשקיע זמן ומאמץ בעבודת האדמה? אם תשאלו את מיכאל הוא יספר לכם בהתרגשות עד כמה חשוב מבחינתו, כבעל אדמות בפני קדם "להחזיק חקלאות באזור שלא עיבדו אותו במשך יותר מאלפיים שנים". יש מי, כמאיר, שמדגישים את השמירה על הארץ "אם אנחנו לא ניטע עצים בשטחים שלנו, ייקחו לנו את השטחים כי זה לא מעניין אף אחד. אחרים יטעו שם זיתים. העבודה החקלאית היא שמירה על ארץ ישראל". ונתנאל, שמתחבר אף הוא לנימוק הציוני מוסיף את ממד הקשר לדורות הקודמים וההזדמנות לקיום מצוות התלויות בארץ "אני חלק משרשרת דורות. בבנימין אבותינו גם עסקו בחקלאות. שליש מהמצוות תלויות בארץ, ואנשים לא עושים אותם. חילול הכרם ושמירת שמיטה למהדרין למשל, אלו דברים שרק מי שעוסק בחקלאות יכול לעשות".

הממד הדתי במובנו הקלאסי בכל אופן, לא מודגש כשמדברים עם החילוניים בחבורה הזה ויש גם כאלו שאצלם זו פשוט אהבה שעברה מדור לדור. טל חסיד למשל עבד כילד עם סביו ואביו בפרדס ובלול "חייתי בעולם החקלאות" הוא אומר. לדבריו "לפני כשלושים שנה החלו להיות במושב יותר ויותר שכירים", ובכל זאת אנשים הקפידו לשלב עבודה חקלאית "גם אם זה היה משהו משני". כיום, לדבריו, מרבית התושבים לא עוסקים בחקלאות. להערכתו רק כעשרה בעלי משקים מתוך 120 עוסקים בחקלאות במשרה מלאה, 30 נוספים משלבים חקלאות עם עבודה עיקרית אחרת שאינה קשורה לחקלאות, והיתר אינם עוסקים בחקלאות כלל.

"ידעתי תמיד שזה לא הולך להיות מקור הפרנסה, אבל לא ראיתי את עצמי לא מתעסק בזה". לבסוף הוא  מודה ש"איפשהו אני לא ממש יודע להסביר את זה. פשוט חשוב לי להמשיך לעשות משהו עם האדמה".

גם במשפחה של רן סגל היו חקלאים "סבא שלי ודוד שלי היו חקלאים. מאז שאני זוכר את עצמי רציתי להתעסק בחקלאות. אני זוכר שסבא שלי לקח אותי לפרדס ולימד אותי איך עושים הרכבות". בניגוד לחקלאות התעשייתית ההולכת ותופסת את מקומה בעולם המודרני, בסיפור הזה האנשים מאמינים במודל הקטן – "אף פעם לא היה לי רצון להיות חקלאי של אלפי דונמים, אלא שתהיה לי חקלאות פשוטה וקטנה" מסביר סגל – "חקלאי גדול הוא יותר מנהל מאשר חקלאי. אני מעדיף לגזום את הגפנים ולא להפעיל עשרה פועלים תאילנדים שיגזמו אותם עבורי".

אין תחליף לירידה לשטח

רגע לפני שאתם ממהרים לקנות מעדר ושתילי עצים חשוב שתכירו גם את האתגרים העומדים בפניכם. הטיפול בטבע דורש תשומת לב ורגש. "השטח מיד מגיב לך כשאתה מזניח אותו" פוסק מיכאל "לפני עשר שנים לא הבנתי בדיוק מה מצפה לי אבל לאט-לאט אתה מבין שאם אתה לא מטפל חצי שנה באדמה היא חוזרת עשרים שנים אחורה".

גם נתנאל עומד על חשיבות ההשקעה "החקלאות לא מתאימה לכל אחד. יש צורך בהמון אחריות ומשמעת עצמית. צריך להקפיד לבוא ולבקר את החקלאות, להראות נוכחות. אחרת זה בלתי אפשרי". אם גם אתם שמעתם על המחקרים לפיהם צמחים מושפעים מדיבור ושירה אנושיים בטח לא תתפלאו מכך שנתנאל "מאמין שלאדמה יש נשמה, אפשר לדבר לעצים. האדמה רואה שאתה מחובר אליה, שאתה משקיע, שאתה מבקר פעמיים בשבוע ולא פעם בחודש. אבל גם ברמה הטכנית למשל פיצוץ בצינור שמתגלה בזמן. מספיקה עין בוחנת כדי לתקן הרבה דברים ולחסוך הרבה כסף. מי שמשקיע רואה שיש לו עבור מה לקום בבוקר מעבר לפרנסה העיקרית שלו".

ובכל זאת במודל הזה, לא מדובר בהשקעת זמן גדולה יחסית. רוב החקלאים הזעירים, מדווחים על יום שישי כיום העיקרי לעבודה. כמובן לא כולל העונות העמוסות בכל ענף. אך יש מי מהם שאף מקפידים לעסוק בחקלאות כל יום כמו מאיר ומיכאל. בתקופות מסוימות, כמו למשל בעונת המסיק (בין סוכות לחנוכה), יש צורך במאמץ מרוכז. ימי חופש לא מספיקים, ונצרכת עזרה חיצונית. אצל מיכאל אלו בני המשפחה המורחבת ותלמידי ישיבה מגוש עציון, ואצל טל אלו חבר'ה מהמושב שנותנים שירותי עיבוד חקלאי.

כדי להבין טוב יותר איך נראה סדר יום של חקלאי זעיר ביקשנו ממאיר לפרט איך נראה היום שלו. מאיר מתחיל את היום שלו בחמש בבוקר ומסיים בשמונה בערב. רק אז הוא "מכין כוס תה עם אשתי ומסיים את היום". בבוקר הוא מטפל בלול, הולך לתפילה ומיד אחר כך שב אל הלול. "הכל על דקות".

בשעה 06:25, אחרי הלול ובית הכנסת, מאיר כבר באוטובוס מסיע ילדים. בארבע וחצי אחר הצהריים הוא "רץ למנחה-ערבית", ולאחר מכן שב אל הלול. עכשיו הגיע הזמן לעבודת ריסוס במטע המנגו, לדישון ועשבייה ולבדיקה שהעצים קיבלו מספיק מים.

איך עומדים באתגר שילוב העבודה עם החקלאות?

לדברי נתנאל המפתח להצלחת השילוב, הוא בחירת תחומי חקלאות שאפשר לפנות עבורם חלונות זמן ולא להזדקק לעסוק בהם בכל יום. בנוסף, הוא אומר, "יש צורך במשמעת עצמית גבוהה".

מאיר מוסיף שצריך להקפיד על עקביות "כשאתה עקבי אין הרבה עבודה". כמו כן, בשל התחרותיות בשוק החקלאי "אי אפשר להיות חקלאי טוב מאוד, צריך להיות חקלאי מצוין. צריך להביא את המנגו הכי טוב עם מינימום נזק".

עכשיו, אחרי שאתם יודעים איך וכמה להשקיע, הגיע הזמן לספר לכם שבחקלאות, יותר מבכל תחום אחר, שום דבר לא באמת יציב. "יש המון דברים בחקלאות שלא תלויים בך" משתף נתנאל. בעוד בעולם העסקים אפשר פעמים רבות להתארגן ולצפות דברים מראש הרי שבחקלאות "אתה יכול לעבוד ולהתאמץ, ומספיק שפעם אחת לא ריססת בזמן ומזיק יכול לתקוף את החלקה, או לחילופין שתהיה תמותה מטורפת של דבורים. אצלנו למשל בקיץ האחרון כל הדבורים מתו כי הצרעות הרגו אותם. יש גם משתנים של מזג אוויר". שבט מסביר ש"לא סתם החקלאי הוא המאמין הגדול. התפילה שלי משמעותית הרבה יותר כחקלאי. כשאני מתפלל על גשם אני יודע שזה עיקר הרווח. אפשר להתאמץ המון ואתה בסוף שחקן. החקלאי חייב להתפלל שלא יהיו נזקי טבע, שהשרשרת האקולוגית לא תפגע". נתנאל מספק לנו דוגמה אישית "נוצר מצב שהיו השנה הרבה יותר צרעות והמכוורת לא שרדה. יתכן שהיה יותר מזון למזיקים בגלל השמיטה וזה יצר כר גידול גבוה לצרעות. הצרעות חיסלו לנו את כל שש הכוורות. חיסלו את הכל. זה ניסיון מהקב"ה".

רן, למרות שאינו אדם דתי, מרגיש גם הוא שיש קשר בל יינתק בין אדמה לאמונה. "פעם שמעתי בשם הרב קוק" הוא מספר "שכשיהודי זורע שדה ורוצה שירד גשם, התפילה שלו חזקה יותר מכל התפילות שנאמרות בתי הכנסת גם אם המתפלל הוא בלי כיפה. החלקה הראשונה ששתלתי הייתה חלקת בעל. כלומר, אין בה השקיה בכלל. צריך לדאוג שלא תהיה בה עשבייה וכל השאר בא מהשמיים, מה שמקבלים זה מה שיש. ככה גידלו כל השנים. זה פלא איך אפשר לגדל ענבים שמבשילים בסוף הקיץ בלי טיפת השקיה".

אחרי שהפחדנו אתכם קצת זה הזמן להזכיר שהרבה תלוי בהיקף החקלאות שבחרתם לכם, ושאפשר בהחלט להצליח בשילוב גם אם יש לכם שעות ספורות בשבוע בלבד לטובת העניין. "אפשר גם להרפות" מעיד טל, ונתנאל מדגיש ש"זה לא עיסוק יום יומי". הוא למשל מקדיש שבעים אחוזים מהזמן שלו לחברה לייעוץ פיננסי ומשכנתאות, עשרים אחוזים מהזמן הוא מתנדב כיו"ר המזכירות ואת הזמן הנותר הוא מקדיש לחקלאות. "עיקר העיסוק הוא בימי שישי, לנפש. במהלך השבוע, אם צריך, אני עושה ריסוס לפני שאני יוצא לעבודה. באמצע שבוע צריך לקפוץ לראות שהכל בסדר עם הדבורים, ולהאכיל אותם במי סוכר בחורף".

תובנות בין העצים

פה אחד מעידים החקלאים הזעירים על השפעת החקלאות על חייהם, על תובנות שהתגלו להם דרך המגע הישיר עם הטבע, ועל הקשר בישיר בין עבודת האדמה לחינוך. מיכאל ומבהיר ש"זה קורה ממילא. אם אתה אבא לילדים אתה מבין שאם עץ גדל עקום, אם לא מטפלים בו הוא יהיה כל שנה יותר ויותר עקום, ואחרי כמה שנים כשננסה ליישר אותו הוא יישבר. כי הוא כבר גדול וחזק והוא עקום. התובנה הזו משליכה על עולם החינוך. דרך העצים מבינים המון דברים. כשאתה גוזם עצים ומסדר אותם יש מלא זמן לחשוב. זה אין סופי."

מאיר מביא קישור נוסף בין עצים וחינוך "אני עובד קשה ולא מרחם על עצמי ונותן לעץ את המקסימום שהוא צריך. כמו שמחנכים ילד, אם אתה נותן את כל המקסימום אז התוצאות לא יאחרו לבוא. עץ הוא כמו בחינוך: אתה לא עוזב אותו. אם עזבת אותו יש יובש ויש סימנים. צריך תשומת לב. לא סתם נאמר 'כי האדם עץ השדה'. זה באמת ככה! או שאתה חקלאי או שלא. אין באמצע. זה לא קל. זה קשה מאוד".

גם נושא הניגוד בין אורח החיים המערבי ובין עולם הטבע עלה שוב ושוב בשיחות. נתנאל משתף בתחושות בהן הטבע ממלא אותו "חקלאות היא לא מילה גסה. אנחנו בסביבה אורבנית והתנתקנו מהערכים שחשוב לינוק מהם. קל לדבר בסיסמאות, צריך לגעת ברגבי האדמה. בחיים שבדורות קודמים אדם היה צריך לקום, לחרוש, לגדל. היום אתה לוחץ אנטר ומתפרנס. העיסוק בחקלאות מחבר אותך לארץ. המודרנה גרמה לנו להתנתק מהשורש. העבודה בכוורת ובמטבע מחנכת לרצינות, לעמידה בזמנים ליצירה ועמל. אחרי ותיקין, עם השמש הראשונה של הבוקר אני יוצא לעשות ריסוס. זה משחרר ובריא לגוף ולנפש; זה יוצר פרספקטיבה לראות את הדברים שבאמת חשובים בחיים. אין כמו ללקק דבש אחרי יום עבודה. אני עושה קידוש על היין שלי, משתמש בשמן שלי ויודע שלא התנתקתי מהמקורות, שלא התנתקתי מאורח החיים של אבותינו. 'בזעת אפיך תאכל לחם' זו קללה וגם ברכה. הקב"ה ברא את העולם בצורה כזו ש'רוצה אדם קב שלו מתשעה קבים של חברו'. לפעמים אתה נפצע בידיים כדי שהשמן יצא זה ערב עוד יותר לחכך".

והנה, לקינוח, תובנה נוספת ממיכאל "אנחנו חיים בעולם בו הכל צריך לקרות מהר, אבל העצים לא עובדים ככה. יש להם קצב משלהם, יש עונות, ויש להם סדר משלהם. אנחנו לא יכולים לעשות הכל אינסטנט. יש משהו מאוד פשוט בטבע שהולך לנו לאיבוד בחיים שלנו היום. בהיי-טק כל הזמן מחפשים לזרז תהליכים והעץ מלמד שאי אפשר לזרז תהליכים".

יותר חשוב מבית הספר

כשאבי המשפחה משוגע-טבע, קשה שלא להדביק את יתר המשפחה. לשאלתנו האם החקלאות משפיעה גם על המשפחה, מגיבים המרואיינים בחיוב ובהתלהבות גלויה. "ברור, ברור" מכריז מיכאל "הילדים בוודאי נמצאים בתוך זה. גם הילדים וגם הנכדים באים. כשמטפלים בעצים זה אירוע משפחתי, ובתקופות של מסיק הצורך בידיים עובדות הוא הרבה יותר גדול. מביאים את כל המשפחה מכל הארץ".

"אני עושה את זה (העבודה החקלאית) גם בשביל חינוך הילדים" מעיד נתנאל "בימי שישי בחופש הבן שלי בא לגזום את הכרמים, לעבוד איתי, לשים חליפת דבורים ולבדוק עם אבא. זה יוצר קשר עם הילדים". ורן? מבחינתו לא צריך לחכות לחופש. מפעם לפעם, ובייחוד בעונת המסיק, הוא דואג שהילדים יצטרפו אליו גם אם פה ושם הם יפסידו לימודים "זה פי עשר חשוב מבית הספר" הוא קובע.

אם מפסידים אי אפשר להמשיך

אז גילינו רצון, מצאנו זמן ובחרנו להשקיע ולהתמסר. אבל, עם רומנטיקה לא הולכים למגה, האם ניתן גם להרוויח מחקלאות זעירה? התשובה אמנם חיובית, אבל כמו בכל דבר, הכסף לא בא מיד, ובמקרה של חקלאות זעירה גם כשהכסף מגיע לא מדובר בסכומים גדולים.

"לוקח כמה שנים טובות לבנות את העסק" קובע מיכאל ומשתף כי "כיום אנחנו בנקודת איזון. צריך יותר סבלנות מחקלאים שעובדים בזה כל הזמן וזאת הפרנסה שלהם".

היית עובד בזה גם אם זה לא היה רווחי בכלל?

"אין דבר כזה שאדם יכול להשקיע במשהו לאורך זמן בלי שום רווח" הוא פוסק. חשוב לו להדגיש שהרווח הוא לא רק כלכלי אבל על כולם מוסכם שכמו כל רומנטיקה גם בסיפור הזה כדי שיחזיק מעמד חייבת להיות הצדקה כלכלית ברורה.

גם נתנאל עומד על חשיבות הרווח הכלכלי "אידאלים זה טוב ויפה אבל החיים חזקים מכל וצריך לדאוג שלא יהיה הפסד".

מבין כולם, מאיר הוא היחיד שהיה מוכן לדבר באחוזים. מאיר מחזיק מטע בן עשרה דונמים ומדבר על הכנסה של בין 1000 ל2000 שקלים לדונם לשנה. "הרי שכל חודש אני מכניס עוד לפחות אלף ₪. אלף מפה ואלף משם מצטברים וככה יש לי יכולת לעזור לילדים" הוא מחייך. "אצלי התוצאות במנגו הן 'בן פורת יוסף'. אני מגיע לתשעים ושלוש אחוז ייצוא לחו"ל. התוצאה נותנת כוח להמשיך".

לדברי כולם יש צורך בסבלנות ובחריצות "צריך השקעה ראשונית שחוזרת אחרי כמה שנים. בגלל ערלה רואים את השקל הראשון רק אחרי ארבע שנים. צריך להשקיע בתשתית, צנרת וברכישת שתילים. רוב החקלאים הקטנים נוטשים בדרך" מספר נתנאל. לדבריו, בזכות העובדה שיש לו עסק חזק הוא יכול היה לספוג תקופה ללא רווחים בחקלאות. "צריך להשקיע בעסק הראשי ולא לדאוג כלכלית, כדי להשקיע בשמחה בחקלאות. וברוך ה' העסק שלי פורח".

כמו כן, מסביר נתנאל, חשוב לדעת איך להתנהל בחכמה מבחינת חלוקת זמן ומבחינת הוצאות כלכליות "אני עובד נכון ולכן אני יכול לשלב את העשייה במזכירות שלוקחת לי המון זמן ולהרוויח מהחקלאות שזה לא דבר מובן מאליו. צריך לדאוג שההשקעה תכסה על ההוצאות, ולהשאיר רזרבה לדברים בלתי צפויים. בזיתים למשל, יש מחזוריות ביבול. יש שותף שלישי: אדמה-קרקע-צמחים, פועל, והשותף השלישי הוא הקב"ה שבא לידי ביטוי בתחום הזה יותר מדברים אחרים".

עד לפני כמה שנים רן סגל לא ראה שום רווח מהכרם "אני פרנסתי את הכרם ולא הכרם אותי" הוא אומר "בשנים האחרונות אנחנו מנסים שזה יעבוד בצורה אחרת. היות ולא הייתה לי מוטיבציה אמתית שזה יהיה באמת-באמת מכניס. בשנה האחרונה אני מחזיק חשבון בנק נפרד של הכרם. שנה הבאה אני אדע להגיד בוודאות אם הכרם מחזיק את עצמו לבד". על אף שאינו דתי רן הקפיד לשמור שמיטה, דבר שעיכב עוד את הרווח הכלכלי "בסוף הבציר (בקיץ, לקראת אלול), ואחרי המכירות של התירוש אוכל להגיד לך אם זה מחזיר".

המודל העסקי של מטעים נבנה לרווחיות רק כשהעץ הופך לבוגר. ברוב העצים מדובר על גיל 7-6 ומעלה. אבל החקלאים הזעירים לא מצליחים להבין את חוסר הסבלנות דווקא כשמדובר באדמה, שכן כשמשווים את הזמן שדרוש לכל בעל מקצוע לראות רווח – זמן הלימוד באקדמיה, תקופת הסטאז' ובטח השלב של בניית עסק, הוא לא פחות מ-7-6 שנים. אז גם כאן, הם טוענים, אין קיצורי דרך.

יש קפיטליזם רע

האם המדינה מעודדת את המודל הזה של חקלאות זעירה לצד מקצועות חופשיים? באופן לא מאוד מפתיע – תשובה היא שלא ממש, אומרים החקלאים שלנו פה אחד. ומצד שני, באופן כן מפתיע נימת הביקורת והדרישות כמעט נעדרת לחלוטין בעניין הזה. כנראה שבחקלאות הזעירה יש גם פחות צורך בתמיכה חיצונית. ככה זה כשהחקלאות היא לא מקור הפרנסה העיקרי. "מקבלים משהו קטן מהמדינה, אבל זה לא מאוד משמעותי" מסייג מיכאל "זה עוזר קצת בהתחלה, בחצי שנה הראשונה".

טל מספר ש"כשנכנסתי לעולם של שמן וזיתים נעזרת בהדרכה משרד החקלאות. כיום אין לי משאבים שאני יכול לומר שאני צריך לקבל מהמדינה", עם זאת חשוב לו לומר ש"חקלאים אחרים בהחלט צריכים. יש טענות מוצקות על מחסור בסיוע לחקלאים ועל קושי בהשגת פועלים".

רן מצטרף לקריאה למדינה לעזור, בעיקר לחקלאים שזו פרנסתם היחידה "יש לי משפחה עם חקלאות בערבה ובבקעה. המדינה לא עוזרת ואף מציבה קשיים אפילו ברמה של תכנון. הבעיה היא במכסות מים שמסובך לקבל אותם. מדינת ישראל, ולא רק בתחום של חקלאות, מושכת ידיה וכבר לא מנהלת שום דבר אלא נותנת לדברים לקרות לבד. זו דוגמה לקפיטליזם רע". סגל מביא דוגמה "פלפלים היו יותר רווחיים, ויותר מדי חקלאים עשו הסבה לפלפלים. מה שקרה בערבה הוא שכולם נפלו ביחד. צריך שמדינת ישראל תשתדל קצת ותעזור". לדבריו נוצר מצב בו אדמות רבות נעזבו "שמעתי סיפור על יהודים באזור של התבור. סביב השמיטה שכנעו אותם לעשות אוצר בית דין, ולא שילמו להם. הם פשטו את הרגל ועכשיו ערבים מעבדים את האדמות".

מאיר: "היום זה מתחיל לחזור לסדר היום של המדינה. זה מתחיל לעלות לשולחן. הרבה שנים שמו את זה בפינה. אמרו שנביא מחו"ל, אבל הבינו שפירות הארץ טעימים ואנשים קונים אותם יותר ויש בהם ברכה וטעם".

אם תרצה – תוכל

האם תמליצו לאחרים לעסוק בחקלאות במקביל לעיסוקים הרגילים שלהם?

מיכאל: "מה שאני עושה זו חקלאות של יום שישי ובקרים. המודל הזה הוא מודל שיכול לעניין דווקא אנשים שעובדים. יום שישי הוא לרוב יום פנוי. במקום לגדל אלף עצים כמוני, אתה יכול לגדל חמישים עצים על שטח אדמה שמעניין אותך. לא צריך להיות בשביל זה חקלאים מקצועיים. זה מעורר לחשוב שיש מקום לחקלאות שהיא של יום שישי. כמו שמטיילים ומחפשים מה לעשות עם ילדים אפשר לעסוק בחקלאות. מדובר בעבודה של 4-3 שעות, פעם בשבוע. שום דבר לא יקרה לך מזה".

טל חסיד: "אם יש משאבים בסיסיים ואמצעים, אם יש דרך להשיג חלקת אדמה אז בהחלט כן, אני ממליץ לכל אחד. יש הרבה מאוד גידולים חקלאיים שמאפשרים לך להתחיל בקטן, להתנסות ואז להמשיך אם זה מתאים. זה נותן הרבה סיפוק והנאה".

רן סגל: "אם אדם נמשך לאיזה תחום, אז שיעשה את זה. למדתי את זה על בשרי: באתי להתיישבות בגיל 30, זקן יחסית. כל השנים הייתי בהתלבטויות. משחר נעוריי רציתי להיות חקלאי וחיכיתי, חיכיתי, כי לא התחתנתי והיו לי תירוצים מפה ועד הונלולו. אני מצטער בדיעבד שלא התחלתי בגיל 20 את הצד ההתיישבותי והחקלאי. הייתי מרוויח עוד 10, עוד 15 דונם של כרם. אדם רוצה לגדל סוסים? שיגדל סוסים. חסה? שיגדל חסה. אין דבר העומד בפני הרצון. לא אני אמרתי את זה. אם אדם מספיק רוצה להיות חקלאי הוא יהיה חקלאי. צריך להסתער. להתחיל ולעשות".

לעירוניים שבנינו, גם אלה שעוד נותרה בהם חיבה מופשטת לאדמה, בעידן שלנו מחשבות אודות חקלאות מוסטות מיד הצידה. יש לנו הרי יש עיסוקים אחרים ותוכניות אחרות לחיים. החקלאים הזעירים מלמדים אותנו פרק חשוב באהבת הטבע והאדמה, ומוכיחים שלא חייבים לוותר על החיים המתוכננים כדי לגעת באדמה. הם מראים לנו שעם מספיק רצון ורצינות אפשר גם להרוויח מזה, פיזית ונפשית, אבל גם כלכלית.

***

תודה לאסתר גרוס, אשר קרימולובסקי, חיים נחמן קובלסקי, יש"י גזונדהייט, יוסף רוסו ואיילת כהנא על סיוע והכוונה.

מצגת זאת דורשת JavaScript.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s